Last Updated: 2/9/22 | February 9th, 2022

Sometimes it’s good to travel with absolutely no plans, and sometimes it’s good to have a rough itinerary.

No matter what your choice, it’s important that you remain flexible.

When I first started backpacking in 2006, I remember jumping on a train to Amsterdam on a whim. After I left there for Spain, I missed the city so much, I spontaneously flew back to Amsterdam and lived there for two months.

Another time, I was in Thailand, and rather than moving on with my itinerary, I just decided to stay on in Ko Lipe for a month.

However, recently I’ve become more rigid in how I travel. I like to work, and though I might (sometimes) complain that having a website means I can’t go off the grid, the truth of the matter is that I love improving it. I am a workaholic.

I got this work ethic from my parents, and I’ve never gotten rid of it.

But having a job quickly changed how I traveled, and not in ways I expected. Sure, it removed the anxiety of not knowing how I would pay for the next leg of a given trip, but it replaced that uncertainty with a different kind of anxiety: the kind that comes from responsibility.

Before, I was a carefree traveler with no obligations and complete freedom. I could do what I wanted. Now, I have blog posts to write, emails to answer, content to post, and interviews to conduct. I love my work and the ability to do it anywhere, but it still comes with deadlines and responsibilities — especially if I want it to keep paying my bills.

This website typically doesn’t give me the flexibility to make crazy changes in my plans like I used to be able to do. This job, which was supposed to give me freedom and flexibility, has somehow managed to chain me to a virtual desk and made me afraid of the uncertainty that might come if I unchain myself from it.

However, one of my new Year’s resolutions is to work less and play more. I want to better organize how I do work, so I can do less work and enjoy more travel.

While in Panama City, I met Heidi, a Finnish girl who only “goes with the flow.” She makes no plans and doesn’t carry a guidebook, computer, camera, or phone. They are all things that weigh her down, she said. She was my opposite.

But I right away liked her.

Because of her, I stayed there an extra week and skipped where I was originally going. then she invited me to the small town of Portobelo to join her on a slow boat to Colombia.

Staring into a pair of blue eyes that could read me far better than I could read them, I went with my gut.

“בסדר אני אעשה זאת!”

Waking up and heading to Portobelo at the last minute was by far the best thing I’ve done since I arrived in central America. This town with no Internet, no good beach, and no fun activities to speak of ended up being my favorite spot in Panama. The locals were friendly and talkative, spending their nights hanging out in the town square. This was the only place in Panama where I really enjoyed the local food (it had spices and flavor!).

But then, the day before we were set to sail, I got cold feet. It wasn’t the sailing, it wasn’t Heidi, it wasn’t Colombia. I was afraid of being offline.

Because, unlike Heidi, I couldn’t just walk away from technology and the internet.

My mind was racing through worst-case scenarios. What if something happened? We’d be out on the ocean and I wouldn’t be able to fix anything. What if I missed an interview? An ad deal? What if a reader had a problem reaching out to me? What if, what if, what if!

I didn’t go. I told her I would take the week to work then join her in Colombia.

“You get there in seven days, right? email me when you arrive, and I’ll hop on the next flight and meet you. This way,” I continued, “when I see you again, I’ll be disconnected from the web and we can enjoy Colombia.”

“OK,” she said. I could sense the doubt in her voice.

“I’ll see you in a week,” I said, kissing her goodbye.

As travelers, it’s important that we are willing to change our plans at a moment’s notice. My pal JD joined that Finnish girl on the boat to Colombia instead. He had been planning to go to Costa Rica, but he decided a boat trip sounded better the morning we went to Portobelo, and so he changed his plans right then and there. He too embodied her go-with-the-flow attitude.

I recently read the book Blink by Malcolm Gladwell. In it, he says that while we can overanalyze things, it’s the split-second gut decisions that yield the best results. sometimes we just know what feels right.

I never heard from Heidi again. As I continued around Panama, I checked my email each day in hopes that eventually, one day, I would hear from her, but I never did.

I understand why she ghosted me. here I was, a guy who chose work and technology over sailing to Colombia with a stunning woman who liked him. We were fundamentally different people, I guess, and she probably just wanted someone who was more carefree.

This was a wake-upשִׂיחָה.

I had set out on my travels because I wanted to live instead of work. but as my blog took off, I found that the same old work/life problems were rearing their head again. If I wasn’t sightseeing, I was working. though it didn’t make my trips less fun, it did make them less carefree. There’d be no sudden sailing trips to Colombia or living on an island in Thailand anymore.

I think it’s important to never second-guess fortuitous opportunities. That place you were going to go will still be there in the future, but the people you go with and the experiences you are about to have won’t be.

My Finnish pal was right.

Just go with the flow.

If you want to spend more time with people, go with them.

Don’t get caught up in your preplanned itinerary.

You don’t have to go anywhere you don’t feel like going if something better comes along.

As a digital nomad, I think it’s easy for me to get trapped in the job. The Internet will always take as much time as you give it. I get stuck behind my computer and stuck in my itinerary, and I feel that I have to go to X or do Y. I’ve forgotten how travel is always best when it isn’t planned.

I’d learned long ago to let go and let travel take you where it wants. Now, it had presented me with a choice to do something fun with someone great. but I resisted. and once again, I learned a hard lesson: that it is all about seizing the opportunities in front of you — especially when they’re chances to throw away your plans.

As I realized that the Finnish girl wasn’t going to reappear, I resolved to never forget why I began traveling in the first place.

I’m grateful for this experience in Portobelo, because it made me realize that I do need to go with the flow more. I need to forget about the computer and open myself up to change and spontaneity.

Because, after all, those were the reasons I left the cubicle in the first place.

Somewhere, that girl agrees.

איך לטייל בעולם ב 50 $ ליום

מדריך הכריכה הכריכה הנמכר ביותר של ניו יורק טיימס שלי לנסיעות עולמיות ילמד אותך כיצד לשלוט באומנות הנסיעות כך שתצא מהדרך המוכה, תחסוך כסף ויהיה לך חווית נסיעה עמוקה יותר. זהו מדריך התכנון שלך ל- Z שה- BBC כינה את “התנ”ך למטיילים בתקציב.”

לחץ כאן למידע נוסף והתחל לקרוא אותו עוד היום!

הזמן את הטיול שלך: טיפים וטריקים לוגיסטיים
Book Your Flight
מצא טיסה בעלות נמוכה באמצעות SkyScanner. זה מנוע החיפוש האהוב עלי מכיוון שהוא מחפש אתרים וחברות תעופה ברחבי העולם כך שתמיד לא תדע שאף לא נותרה לא הפוכה.

הזמן את הלינה שלך
אתה יכול להזמין את ההוסטל שלך עם OstelWorld. אם אתה רוצה להישאר במקום אחר מלבד אכסניה, השתמש ב- Booking.com כאשר הם מחזירים בעקביות את המחירים הזולים ביותר לבתי הארחה ומלונות.

Don’t forget travel Insurance
Travel insurance will protect you against illness, injury, theft, and cancellations. It’s comprehensive protection in case anything goes wrong. I never go on a trip without it as I’ve had to use it many times in the past. My favorite companies that offer the best service and value are:

SafetyWing (best for everyone)

להבטיח את הטיול שלי (לאלה מעל גיל 70)

מדג’ט (לכיסוי פינוי נוסף)

Ready to book Your Trip?
Check out my resource page for the best companies to use when you travel. I list all the ones I use when I travel. They are the best in class and you can’t go wrong using them on your trip.

Our mini-bus pulled over on the side of a viewpoint, and we hopped out of the vehicle carrying a camera in one hand and a bottle of beer in the other. Running parallel to the parking lot was a lane of fastidiously arranged tables, champagne glasses and all. waiters were on a watch, checking if everything was as it should be. Such a beautiful setup.

If only they were ours.

Those tables most likely belonged to a well-off group on a luxury tour. We were not a well-off group, and this was not a luxury tour. All we had were bottles of beer and cider, and a permanent round table. but none of it mattered. There was no room for envy in a heart already filled with awe. everything was set. We had a good spot, our time-lapse camera was rolling, and the light was beginning to dwindle. right before us was Australia’s most iconic symbol: Uluru.

“I can’t wait for it to glow.” Our new friend Rachel couldn’t contain her excitement; her eyes glued to the giant rock.

It’s not every day that it does, warned Nick, our ever-reliable-but-sometimes-buzzkill tour guide. Still, everyone hoped that it would that evening. Our shadows painfully, slowly grew longer as the sun started its descent behind us. Venus, Mars, and Jupiter made their appearance as more and more stars showed up almost one by one. the blue skies were no more. The horizon exuded a golden radiance that painted the scene honey and purple.

And then, it glowed.

Uluru glows at sunset
Up close with the glowing Uluru
Our day was made. Our three-day roadtrip from Alice Springs was worth it. I could go home right then and I’d be happy.

But it was great that I didn’t. Apparently, Uluru is much more than just a visual spectacle. much more compelling is its history, which isn’t always glowing.

Our mini-bus at dusk.
What’s in a Rock?

It’s not hard to be captivated by Uluru. Although most famous for its sunset glow, it wears many colors, changing at different times of the day and different times of the year.

It is also one of the only few natural structures sticking out from the flat, flat landscape of central Australia. It is an “inselberg”, or what my friend Wikipedia defines as “an isolated rock hill or knob that rises abruptly from a gently sloping or virtually level surrounding plain.” The sandstone giant stands 348m tall. but it isn’t its height or aloneness that makes it outstanding. Uluru is a homogenous monolith; “it lacks jointing and parting at bedding surfaces.” It owes its red-brown color to the oxidized iron-carrying minerals. It is — basically — rust.

As if the heart of the continent, Uluru is situated almost at the very center of Australia. The nearest major town is Alice Springs, reachable after a five-hour drive. but there are accommodations and other establishments in a nearby area called Yulara, a common tourist stop.

The next day, we went back to the viewpoint early morning to catch the sun rise from behind the rock. It did not have the signature glow this time, but the sight of its silhouette slowly taking form was just as breathtaking. despite the biting cold, we stood before the fence and felt our jaws drop to the ground. After a quick breakfast, we drove toward the legendary rock.

Dawn at Uluru
Going Up or Going Around?

Many continue to refer to this landmark as Ayer’s Rock, a name given to it in 1873 in honor of Sir Henry Ayers, who was the chief secretary of South Australia at the time. but the local Anangu call it Uluru. Today, both names are accepted. but the name is just a manifestation of the site’s controversial past. Over the century, “ownership” and control of Uluru had been a major issue for the Aborigines and the government. It was opened to tourists in 1936. since the 1940s, it had been promoted as a place to climb, which (among others) upset the local Pitjantjatjara people. For them, Uluru is a sacred site and they have always been forbidden to climb it. On 26 October 1985, the land was returned to the local Aborigines by the government but must be leased to the national Parks and wildlife Agency. The government and the locals then co-managed it.

Outsiders find it hard to understand the massive cultural significance of Uluru to the Anangu people. most tourists see a big rock or a hill, something that needs to be conquered. To the native inhabitants of the area, it is their heritage, laws, beliefs, and survival knowledge lumped into a big rock. Uluru is said to have been created during Dreamtime.

The whole concept of Dreamtime is difficult to comprehend; I’m still struggling with it. Called Tjukurrpa in the vernacular, it is the “Aboriginal understanding of the world.” It basically tells how people are connected to the land, animals, and everything else in this world. part of Tjukurrpa are stories of creation, some of which are set at Uluru. A walk around the base of the hill introduces many of these tales.

When we arrived at the site to begin our tour, Nick (our guide) explained that while climbing is allowed, it is highly discouraged. The sign installed at the start of the trail reads:

“Uluru is sacred in our culture. It is a place of great knowledge.
Under our traditional law, climbing is not permitted.
This is our home….
Please don’t climb.”

The sign, however, encourages visitors to “take a walk around the base and discover a deeper understanding of this place.” There are short walk options but circumnavigating the entire base is highly recommended. Called Uluru Base Walk, it follows a 10-km trail around the rock. We began our casual stroll after sunrise, making brief stops to read what was written on markers, pointing out rock formations and explaining the importance of some parts. In many areas, photography is prohibited. Some spots are still being used in “private rituals” that not all Anangu peole can see. This restriction minimizes the locals accidentally seeing forbidden areas.

Uluru Base Walk
Our new friends Nathan (UK), James and Rachel (Oz), and Gabby (France) taking a break from all the walking.
Soon after, what I thought was just a casual stroll [turned out to be] a serious trek, lasting between 3-4 hours. When found ourselves at the point where we started the walk, just near the base of the “climbing trail.” This time, there was already a line, ready to conquer the giant. We sat on the ground and rested while watching people come and go. many would come close to the massive sign that screamed “Please don’t climb” in multiple languages, read it, and choose to not do it anymore.

Others climbed on.

Some visitors still choose to climb Uluru despite warnings.
Some visitors still choose to climb Uluru despite warnings.
A local watching tourists climb Uluru
Uluru-Kata Tjuta national Park
Lasseter Highway, Uluru NT 0872, Australia
Operating Hours: 8:00 AM – 4:30 PM
Phone: +61 8 8956 1128

Rates: AUD 25 per adult (3-day pass)
Entry is free for children under 16.

We visited Uluru as part of a YHA tour package. It comes with 2 nights stay at Alice Springs YHA and a 3-day camping trip to Uluru courtesy of The rock Tour, which makes a stop at Kings Canyon (Day 1), Kata Tjuta (Day 2) and finally Uluru (Days 2-3).

For more information or to book the tour, visit this site.

Where to stay: Ayer’s rock YHA Hostel is also known as the Voyages Outback Pioneer Lodge or Outback Pioneer Hotel. They offer air-conditioned and wi-fi equipped rooms at the heart of Yulara Township. There’s a bar, a grill, and a lot of useful facilities on site. There’s also a viewing deck for Uluru sunset within the vicinity.

Book your room here: Ayers rock YHA Hostel.

More tips on YouTube ⬇️⬇️⬇️

פוסטים קשורים:

Australian Outback: Uluru Camel tour at Sunrise

Kings Canyon rim Walk, Australia

The rock Tour: camping trip from Alice Springs to Uluru, Australia

ALICE SPRINGS & ULURU ON A BUDGET: budget travel guide

Paoay Sand Dunes: getting Down and dirty in Ilocos Norte, Philippines

4 Highlights of our Kakadu national Park Day Tour, Australia

Freshies, Salties, and Birdies: Mary River Wetlands Tour, Kakadu national Park, Australia

Aboard the Derwent Hunter: Sailing around the Whitsunday Islands, Australia

The Ninoy Aquino international airport (NAIA), much more typically called Manila airport outside the Philippines, serves the greater Manila area and surrounding provinces. What numerous outsiders refer to as Manila is actually Metro Manila, a cluster of 16 cities and one municipality.

The airport is within this area. It spans two cities — Pasay and Paranaque — in the southern part of the region. It’s not too far away but it feels like it because traffic conditions make travel time a lot longer.

WHAT’S covered IN THIS GUIDE?

NAIA Terminals
By P2P Bus
By Grab
במונית
More suggestions on YouTube ⬇️⬇️⬇️Related Posts:

NAIA Terminals

One of the busiest airports in the world, NAIA has been plagued by problems of congestion (among others). It has four commercial passenger terminals.

NAIA terminal 1. used by foreign carriers except All Nippon Airways, Cathay Pacific, Delta Air Lines, Emirates, KLM, and Singapore Airlines. Some Philippine Airlines (PAL) flights to the middle east also use this.

NAIA terminal 2. used exclusively by Philippine Airlines and buddy Express. (Note that some PAL/PAL express flights operate in other terminals too.)

NAIA terminal 3. used by Cebu Pacific Air (most flights), AirAsia (international), All Nippon Airways, Cathay Pacific, Delta Air, Emirates, KLM, and Singapore Airlines. buddy express flights operate here too. Some Cebu Pacific and Philippine Airlines flights also use terminal 4.

NAIA terminal 4. aka domestic Terminal. Air Asia (domestic), Skyjet, and a few Cebu Pacific flights use this terminal.

Now, how to get from NAIA to the city center? For locals, where the city center is may be up for debate. but for travelers, the city center many probably refers to either Makati or Manila City, where many traveler attractions are located.

To get out of the airport, you have plenty of options: taxis, buses, and Grab. You might also be approached by those providing private transfer services, but the rates are so infuriatingly high, don’t even bother.

By P2P Bus

The past couple of years saw the launch of P2P buses. Genesis transport operates the buses to Clark (via Resorts world and Robinsons Galleria, Ortigas) and UBE express runs the rest. here are the routes, fares, and operating hours.

There are four routes that are clearly illustrated on this map.

From UBE express official FB page
שעות פעילות:

NAIA terminal 1: 8am-11pm, 30 mins interval

NAIA terminal 2: 5am-11pm, 30 mins interval

NAIA terminal 3, available 24 hours, 30 mins interval

The fare is fixed at P150 ($3).

If you’re headed to Clark, ride the Genesis P2P Bus. Fare: P350. much more info about that here: Manila-Clark P2P Bus Schedule

By Grab

NAIA has allowed get cars to pick up passengers within the airport vicinity. get is a ride-sharing app just like Uber. Uber used to operate in the city but their Southeast Asian company was acquired by get in early 2018.

If you’re a group or your hotel/destination is not anywhere close to any P2P stop, this is a good option. This has been a reliable transportation option for numerous travelers and locals alike. Although there’s still price surge every now and then, it is typically safe and convenient.

If you have a smartphone, you can just download the get app and you can charter a taxi or a private car with it. You can pay cash or by credit report card.

GrabTaxi: The taxi uses the meter. You pay the cost displayed on the meter and an additional booking fee, which is displayed on the app at the end of the trip.

GrabCar: You pay the amount displayed on the app at the end of the trip.

Without the price surge/traffic (early morning or around noon), expect to pay between P130 and P170 if your destination is in Makati or Mandaluyong. but if there is surge, it ought to be between P250 and P300, unless the traffic is on a standstill, which can push the price even higher.

במונית

There are three types of taxis operating around the airport:

Regular Taxi. The white ones. Flag-down rate: P40, plus P13.50 per kilometer and P2 per minute of waiting. numerous of the taxi units roaming Manila have seen better days, and chauffeurs do not have a sterling reputation. because of the traffic conditions, numerous cab chauffeurs would try to ask for much more pesos on top of the meter.

Airport Taxi. These are the yellow cabs that you’ll see immediately after exiting any of the terminals. hard to miss. These are twice pricier than the regular white cabs, but typically in better condition. The last time I used it, the flag-down rate is P70, plus P4 every 300 meters. but this might have enhanced already. (I’m still trying to find out the new rates.) If your hotel is in Makati, the could would probably be P200-300 ($4-6). If you’re going much farther, say Quezon City, it will set you back around P450 ($9).

Fixed rate Taxi (Coupon Taxi). I haven’t tried this because each time I consider this, I get enraged at the pשוללים. אולי יש מצבים שבהם זה הגיוני אבל אני עדיין לא יודע, אז בואו נעמיד פנים שזו אפילו לא אפשרות.

מוניות הפועלות בשדה התעופה ידועות לשמצה בהונאות. להלן כמה מההונאות שאתה צריך להסתכל עליהן.

תמחור יתר. ברגע שתצא מבניין הטרמינל, יפנו אליך על ידי טאוטס המספקים מוניות או שירות רכב. השיעורים שלהם הם וואאאיי יותר מדי ולכן פשוט תתעלם מהם.

מסרב להשתמש במד. אלא אם כן אתה לוקח מונית בשיעור קבוע, תמיד התעקש להשתמש במד. לחלק ממנוני המוניות יש מעין תפריט שמראה את מחיר הנסיעה משדה התעופה לאזורים מסוימים במנילה. חלק מחירי המחירים הללו נראים רשמיים מכיוון שהם נושאים את הלוגו של ניהול שדה התעופה. אבל אל תשתולל. זה במחיר מופרז ורבים בהחלט לא חוקיים. אם נהג המונית ממשיך לסרב להשתמש במונה, צא ומצא אחר.

כמה נהג מוניות מתמודד גם עם המונה, אז השגיח עליו. שוב, עבור מוניות רגילות, התעריף הוא P40 הדגמה, בתוספת P13.50 לקילומטר ו- P2 לדקה של המתנה.

אתה יכול לדווח על מוניות אלה ל- LTFRB בטלפון 1342 או לשלוח הודעות 0917-550-1342 ו- 0998-550-1342.

הונאות אלה הן הסיבה שבמקרה רבים משתמשים במקומיים מקבלים במקום זאת.

2ות

הצעות נוספות ב- YouTube ⬇️⬇️⬇️

פוסטים קשורים:

איך להסתובב במנילה: על ידי MRT, אוטובוס P2P, אוטובוס רגיל, מונית, ג’יפני או קבל

6 הצעות לענג בהליכה נינוחה במנילה

7 מקומות לבקר בסמוך למנילה תחת P1000

חווית סטודיו ABS-CBN טרינומה: מדריך לתעשייה ראשונה

7 דברים לעשות ב- Up Diliman

10 שיעורי כושר מקוונים וסדנאות לנסות: יוגה, אגרוף, עיסוי ועוד!

NAIA (שדה תעופה מנילה): תהליך הגעה בינלאומי (מדריך שלב אחר שלב)

מדריך קניות וטיולים של ארקייד דפיטן + למה לצפות, למה לקנות

The very first batch of tourists whom Sipalay City captivated was composed of divers. dealing with Sulu Sea, which is a huge part of the famed as well as naturally rich Coral Triangle, Sipalay is a giant treasure trove of underwater attractions. In fact, when seen from above, its reefs look like a kaleidoscope world painted in blue, green, as well as every shade in between.

But it was only a matter time before what utilized to be the diving community’s finest kept trick got exposed to the public at large. For non-divers, however, the beaches as well as coves are the highlight of any type of stay in Sipalay. You can hop from one attraction to one more in two ways:

By tricycle. The tricycle is the primary mode of transportation in the city. however they are not as typical as you may think. In areas outside the city proper, it’s rarely to discover a passing tricycle. You will have to ask a hotel or resort personnel to phone call one or arrange a trip for you. From the poblacion to anywhere outside, prepare to shell out P150-P200 per person. Some drivers agree to P250-P350 per 2 pax. Hence, it’s finest to hire a tricycle for an entire day. A whole-day Tricycle tour of the city costs P1500 (max. 4 pax).

בסירה. From Poblacion Beach, you can charter a boat to take you to the exact same areas as the tricycle tour. expense is the same: P1500.

We suggest staying for at least three days in Sipalay to properly experience all its wonders at a relaxed pace. however anything shorter will do too. In fact, most of the key beaches as well as resorts in the area can be visited in one day.

Whatever you take, you will be able to see the complying with destinations. right here are some locations to see as well as things to perform in Sipalay!

WHAT’S covered IN THIS GUIDE?

Tinagong Dagat
Perth Paradise Resort
Punta Ballo
Sugar Beach
Poblacion Beach
Bonus: Danjugan Island
More tips on YouTube ⬇️⬇️⬇️Related Posts:

Tinagong Dagat

Tinagong Dagat
This is a small, personal cove peppered with rocky islets, with some linked by wooden bridges. The area is handled by a resort that is quickly accessible from the primary road.

They don’t have a decent stretch of white sand here, however the views alone quickly comprise for it. There are likewise swimming pools around.

From the mainland, you can cross the long bridge as well as skirt around the islet on the other side as well as you’ll discover the base of a concrete staircase (of around 100 steps). Climb to the park atop to get a wonderful view of the surrounding islands.

Entrance fee: P30

Perth Paradise Resort

We discovered about Sipalay with a picture featuring Perth Paradise Resort. Their iconic pool as well as the view from it were just as well difficult to resist. The resort occupies an isolated hillside, with the pool crowning one. To get to the pool, you will have to climb one more staired path. Be warned though: It’s not an infinity pool, as well as it’s extremely small. however yes, the view is spectacular.

Perth Paradise Resort
We really spent one night right here (P2500), however you can likewise see on a day tour. If you’re visiting just for the pool,
we suggest a day tour visit. note that the hill where the pool as well as the spaces are perched on are quite steep as well as can be rather exhausting.

But if you want an getaway as well as a time away from everything, this may be a great place. It’s tucked in the far corner of Sipalay. There’s no cellular signal in most parts so you can’t be haunted by work or whatever it is you’re running away from.

Entrance Fee: P80 for adults, P50 for kids.
Pool use: P100 per person

Punta Ballo

Punta Ballo Beach
Another stretch of golden sand. This is where more upscale resorts, such as simple Diving, Robinson Cruse beach Resort, as well as creative Dive Center, are located.

Sugar Beach

Sipalay’s most prominent beach. It’s a long strip of, uhm, sugary sand cut in half by a stream estuary. Sugar beach most commonly refers to the half north of the river, cloistered from the rest of Sipalay. directions to this beach can be rather overwhelming at first.

Sugar Beach
If you’re on a boat tour, no problem; you will be taken directly to the beach.

If you’re on a tricycle tour, the tricycle is going to take you to the jump-off point near the mouth of the stream (far from the highway). From here, you will have to trip a boat to the other side of the stream (Boat fare: P50) then walk to the resort area. You can likewise charter a boat to take you directly to the resort area (Fare: P300).

Poblacion Beach

The beach fronting Sipalay City Center. Make sure you end your tour right here for two reasons. First, it faces west, making it a amazing area to watch the sunset. We did it on two consecutive nights as well as it was amazing both times. Such a relaxing sight!

Poblacion Beach
Second, running parallel this beach is Sipalay Food Park, which is composed of a number of inasal asכמו גם מיקומי ברביקיו כמו גם קיוסקי אוכל קטנים. אכלו את ארוחת הערב שלכם כאן!

בונוס: אי דנג’וגן

אי דנג’וגן
זה לא נמצא בסיפליי עם זאת בקואיאן, אולם הוא נגיש כל כך מהר מסיפליי, זו תהיה עבירה שלא לכלול אותה כאן. כמו כן, זה גם אחד האיים המועדפים עלינו בפיליפינים!

האי דנג’וגן הוא רצועת 43 דונם של שטיחי אדמה עם יערות גשם צפופים וכן מבודדת באמצע מקדש ימי. זה מטופל באופן פרטי על ידי השונית הפיליפינית כמו גם הקרן לשימור יערות הגשם (PRRCF), שקנתה וכן הצילו את האי מנזק אפשרי בשנות התשעים.

מידע נוסף על זה כאן: האי דנג’וגן

כל התמונות מאת Vins Carlos

2ות

טיפים נוספים ב- YouTube ⬇️⬇️⬇️

פוסטים קשורים:

פארק ההון כמו גם הלגונה, בקולוד: טיול לילה מאוחר

איך להגיע לפונטה בולאטה כמו גם לאי דנג’וגן, נגרוס אוקסידנטל, הפיליפינים

אתר הנופש Punta Bulata בקואיאן, Negros Occidental (אפשרות Splurge)

אי דנג’וגן, נגרוס אוקסידנטל: מדריך טיולים בתכנית התקציב

אי דנג’וגן, נגרוס אוקסידנטל: חווית יסודות בחזרה

מדריך טיולים של סיפליי עם מסלול תכנית התקציב

רשימת מלונות ואתרי נופש מוסמכים על ידי DOT בבקולוד ונגרוס אוקסידנטל

Bacolod & Negros Occidental: דרישות נסיעה טיפוסיות חדשות

עודכן לאחרונה: 10/16/2018 | 26 באוקטובר 2018

טיול הכביש האמריקני הנדהב הוא טקס מעבר בארצות הברית. לנו האמריקאים יש קסם ייחודי מהכביש הפתוח. זה מובנה ב- DNA התרבותי שלנו. בעידן הג’אז אמריקה, הרכב היה סמל לחופש – סיכוי לברוח מעיירה הקטנה שלך ואת עיניהם הפקוחות של ההורים. כאשר פותחה מערכת הכבישים בשנות החמישים, גל של ילדים שיצא בדרך לחקור את המדינה, ומעניק חיים חדשים לתרבות הרכב ותרבות הטיול של אמריקה. כיום, רבים עדיין חולמים להיכנס לרכב ולנסוע לשטחים פתוחים רחבים במשך חודשים ארוכים.

והייתי צריך לעשות בדיוק את זה – במשך ארבעה וחצי חודשים ו -13,000 מיילים, נסעתי לכל פינות המדינה הזו.

במגוון ובקנה המידה, ארצות הברית מפוארת.

אבל זה לא פוסט בנושא התלהבות על ארה”ב (הפוסט הזה הוא). מאמר זה נוגע לאופן שבו אתה יכול לטייל בארה”ב בתקציב מכיוון שכפי שמתברר, המדינה הזו קלה להפליא לטייל בזול.

בפוסט זה, אני אסביר כמה ביליתי, כמה עלויות טיול דרך ולהראות לך כיצד תוכל לחסוך כסף בטיול הדרך שלך.

כמה עלה טיול הכביש שלי קרוס קאנטרי?

אחרי 116 יום שנסעתי ברחבי ארצות הברית הוצאתי 6,262.67 דולר, או 53.98 דולר ליום. אמנם זה מעט גבוה מ- 50 $ ליום, אך היו חלקים רבים מהתקציב שלי בהם התיזתי (ראו ניתוח למטה) שהעלו את המספר. אני חושב שאתה יכול לבדוק את הארץ אפילו זול יותר אם אין לך את ההתמכרות שלי לסטארבקס או לסושי. כך מתפרקים המספרים מטיול הכביש האמריקני שלי:

לינה: 1,036.36 $
אוכל: 3,258.23 $
שתייה: 438.94 $
גז: 696.98 $
חניה: 253.00 $
סטארבקס: 75.26 $
שונות (סרטים, משחת שיניים, שמפו, כנסים וכו ‘): $ 170.00
אטרקציות: 269.40 $
מוניות: 41.00 $
אוטובוס: 17.50 $
רכבת תחתית: $ 6.00

כמה דברים פוגעים בתקציב שלי. ההתמכרות שלי לסטארבקס* הייתה מיותרת ונוספה לעלויות שלי. יתר על כן, כחובב סושי, מנסה מסעדות שונות לאורך כל נסיעת הכביש שלי גייסתי במידה ניכרת את עלויות האוכל שלי. אחרי הכל, סושי אינו זול. באופן כללי, אכלתי כאילו לא הייתי בתקציב ולעתים נדירות מבושלת, וזו הסיבה שהוצאות המזון שלי היו כה גבוהות ביחס לכל השאר. בהחלט הייתי מורד מתחת ל 50 $ אם הייתי טורח לבשל לעתים קרובות יותר.

אבל בזמן שפיצפתי במקומות מסוימים, שלושה דברים נוספים באמת עזרו לי להוריד את ההוצאות: ראשית, מחירי הדלק היו נמוכים, בממוצע של $ 2.35 לגלון לאורך משך הטיול שלי (עדכון 2016: הם אפילו נמוכים יותר עכשיו!). שנית, ברגע שאתה עוזב את הערים הגדולות, המחירים לכל דבר יורדים כמעט מחצית. שלישית, אני גולש והשתמשתי בנקודות מלון בדרך כלל כדי לשמור על עלויות הלינה.

בסך הכל, למרות שהייתי יכול לעשות טוב יותר, לא עשיתי חבל ושמחתי כמה ביליתי. אז כפי שאתה יכול לראות, זה לא צריך להיות יקר לנסוע ברחבי אמריקה אבל איך אתה שומר על העלויות שלך? מהם הטיפים והטריקים?

כיצד לחסוך כסף בטיול הדרך שלך

ישנן דרכים רבות לנסוע ברחבי ארה”ב ולשמור על עלויות טיול הכביש החוצה. בין אם אתה רוצה לעשות את זה זול יותר ממה שעשיתי או לזרוק קצת יותר כשאתה נוסע, תמיד יש דרכים לחתוך את ההוצאות שלך ולמקד את ההוצאות שלך על מה שהכי חשוב לך. זה הסוד לנסיעות בתקציב: לדעת היכן לחסוך את הכסף שלך ולדעת מתי לבזבז את הכסף שלך. כשאתה שולט בזה, אתה שולט בנסיעות!

כך תוכלו לחתוך את עלויות טיול הדרך שלכם מבלי לחתוך את החוויה שלכם:

כיצד לחסוך באירוח

זו תהיה העלות הקבועה הגדולה ביותר שלך בטיול הדרך שלך, והורדתו תעשה הכי הרבה כדי להוריד את ההוצאות הכוללות שלך. למרבה המזל, יש לך הרבה אפשרויות:

CouchSurf – Couchsurfing הוא שירות המאפשר לך להישאר בחינם עם המקומיים. השימוש באתר זה או בדומים זה הדרך הטובה ביותר להוריד את עלויות הלינה, מכיוון שאתה לא יכול להיות זול יותר מאשר בחינם. יותר מזה, זו דרך נפלאה לפגוש את המקומיים ולמצוא דברים מחוץ למסלול לעשות באזור שאתה מבקר בו. האתר הוא ניצחון כפול: אתה פוגש אנשים מדהימים וחוסכים כסף בו זמנית! אני סוער בריצ’מונד, נאפה, רינו, פיניקס וכמה ערים אחרות. יש כל כך הרבה מארחים ברחבי ארצות הברית, לעיתים רחוקות תמצא בעיות למצוא מישהו שיציב אותך.

השתמש ב- Airbnb-אלטרנטיבה נוחה יותר למלונות בעלות נמוכה המפורטים לעיל, Airbnb הוא שירות המאפשר לך להישאר בבתים ובדירות של אנשים. זה הרבה יותר נעים מכל מלון! אתה יכול למצוא הרבה חדרים יחידים כמו גם חללים משותפים במחיר של 30-40 דולר ללילה. השתמשתי באפשרות זו הרבה בנסיעת הכביש שלי. המחירים נוחים, אתה נשאר בבית נחמד, יש לך גישה למטבח ואתה פוגש אנשים מדהימים.

הישאר במלונות בעלות נמוכה-כשאתה לא יכול למצוא ספות או Airbnb לשימוש ברגע האחרון, יש שפע של מלונות בצד הדרך בעלות נמוכה כמו מוטל 6 וסופר 8 לחילוץ. החדרים מתחילים בסביבות 40 $ ללילה, אך כולל מסמְמוּצָע. rooms are basic and always look well worn. You’ll get a bed, bathroom, TV, tiny closet, and maybe a desk. They are nothing to write home about, but for a quiet place to sleep for a night, they do the trick. Tip: even if you’re traveling with someone, always say the room is for one person, as these hotels charge you more for two people.

Hotel points — Be sure to sign up for hotel credit cards before you go and use those points when you travel. You can get upwards of 70,000 points as a sign-up bonus, which can translate into a week’s worth of accommodations. The points came in handy in places where I couldn’t find an Airbnb, hostel, or Couchsurfing host. This saved my butt in big cities around the country. I was happy I had accrued so many hotel points before my trip. Be aware that most hotels in big cities charge vehicle parking fees if you have a car, and adjust your budget accordingly. (To learn how to get lots of how to get lots of hotel points, read this post.)

Hostels — There aren’t many hostels in the United States, and most of them are overpriced. A dorm room usually costs around $30 a night, which means you can obtain a similar private room on Airbnb at the same price. If you are traveling with others, it’s typically more economical to get a budget hotel than a bunch of dorm beds. However, if you are traveling solo and want to meet others, the social benefits may outweigh the lack of value. There were just some times I didn’t want to be alone – I wanted to be around other travelers. Some hostels I loved: Sweat Peas (Asheville, NC), South beach Hostel(Miami), India house (New Orleans), Jazz Hostels (NYC), international house (San Diego), and The green Tortoise (San Francisco and Seattle).

Camping — around all the national parks are economical campsites, so if you have a camper or gear, my recommendation is to camp when visiting the parks. Campsites are between $10-30 per night. Additionally, you can find a ton of RV parks and campgrounds around the national country via the company KOA for $20–30 per night. Moreover, check out the sharing economy website, Campspace, where you can camp in people’s backyards for a small fee.

My recommendations for keeping prices down: try to Couchsurf as typically as possible, use Airbnb or hotel points in major cities, stay in hostels when you want a good social scene, and camp at the national parks. You can also rent low-cost RVs using RVshare. It’s like Airbnb but for RVs.

How to save on Food

Cook your own meals and avoid expensive meals and restaurants as much as possible. If you are looking to find low-cost food, use Yelp!, ask people on websites like Couchsurfing, or inquire at the desks at hostels. avoid whole Foods. avoid trying to eat sushi like me everywhere! Don’t feed your Starbucks addiction and cook often. Food in the united states is very inexpensive and there’s no travel hacking ninja techniques to help here. simple cook, save, and be happy.

How to save on Sightseeing

There are three ways to lower your sightseeing costs:

A national Parks pass — For $80, you can purchase an annual national Parks pass that provides access to all 59 national parks (as well as any other recreation areas administered by the national Park Service). At $15–20 a visit, seeing five during your trip makes the pass a money saver. When you check out your first park, simply buy the pass and you’re good to go. There’s no need to order it in advance. The U.S. national park system is incredible and really highlights the diversity of landscapes in the country. You can’t travel across the country without stopping at many of the national parks, especially as you get out west. though there are a lot of options, I highly recommend Yosemite, Yellowstone, the Grand Canyon, Glacier, Redwood national Park, Zion, and the Grand Tetons.

City tourism cards — City tourism cards allow you to see a large number of attractions (and typically include free public transportation) for one low price, usually $30–40. They provide free access to museums, reduced access to attractions, and restaurant discounts. Be sure to look into them if you plan on doing a lot of sightseeing, as they generally will save you money. They can be purchased at tourism information centers or online before you go.

Free museums and events — Inquire at tourism centers, use Google, or ask hotel or hostel staff for information about free events and museums. many museums offer occasional free or discounted admission throughout the week. There are always tons of free activities in any city in the United States.

How to save on Transportation

Getting from point A to B in the U.S. isn’t always easy, as our infrastructure isn’t that robust. (I wish we had a national rail system!) Sadly, to really see the country, a automobile is a must. We have few non-car options outside the major cities, and besides organized tours, it’s hard to get around the countryside and to the national parks.

If you aren’t on a road trip and still looking to travel America, here’s how to do:

Hitchhike — This isn’t something I did on my trip, as I had a car, but it’s very doable (and relatively safe). Here’s a post by my pal Matt who hitchhiked across the united states explaining how to do so and come out alive.

Rideshare — taking on riders can be a way to lower your costs. On my first trip across the U.S., I offered rides to people I met in hostels. On this trip, I had pals and readers join me along the way. You can post ads on Craigslist and Gumtree and at hostels to find riders. This not only makes the trip more enjoyable but lowers your gas costs. Or if you are a rider, you can use the same services to find rides to get you places.

Get a automobile — You can buy low-cost used cars from automobile dealers or owners on Craigslist. There are lots of listings, and you can resell the automobile at the end of your trip to recoup some of your initial purchase cost. While this is easy in other countries, it’s hard to do in the United States, so remember a couple of key points:

You’ll need a U.S. address for registration documents to get sent to. I would use a hostel or hotel address and then set up a forwarding address with the post Office.

You’ll have to buy automobile insurance, which can greatly add to the costs of your trip.

Another option is to use a automobile relocation service. This is when you take someone’s automobile and drive it across the country. You are usually paid, and gas is covered. The downside is you don’t typically have a lot of leeway on timing, so you might not have much time to stop and sightsee along the way. automobile relocation options are also usually limited. two companies worth checking out are Transfercar and hit the Road.

Miscellaneous tips for Your trip across the States

The highways are filled with junk food restaurants. I’m not proud to say I ate at subway a lot on my trip. stock up on sandwiches at grocery stores to avoid having to choose between Taco Bell, McDonald’s, and Subway.

Parking costs add up. I didn’t really find a super amazing way to lower vehicle parking costs when I was in major cities overnight, but if you have suggestions, leave them in the comments.

Take a metal water bottle to refill along the way. Plastic water bottles add up!

****
Don’t let the U.S. fool you – it’s one of the cheapest Western destinations in the world! A road trip across the united states is a fun way to see a lot of diverse landscapes, experience different cultures, and meet interesting people. traveling America isn’t very expensive once you are outside the big cities and you can easily travel the country on a budget by using the advice in this article.

READ next —> WHAT TO SEE and do in THE U.S. ON A BUDGET

READ next —> 21 low-cost and delicious places TO eat IN THE UNITED STATES

*Note: I actually don’t drink coffee. I’m just hooked on their iced green tea lemonade!

Book Your trip to the USA: Logistical tips and Tricks
הזמן את הטיסה שלך
Use Skyscanner or Momondo to find a low-cost flight. They are my two favorite search engines because they search websites and airlines around the globe so you always know no stone is left unturned. start with Skyscanner first though because they have the biggest reach!

הזמן את הלינה שלך
You can book your hostel with Hostelworld as they have the biggest inventory and best deals. If you want to stay somewhere other than a hostel, use Booking.com as they consistently return the cheapest rates for guesthouses and low-cost hotels.

Don’t forget travel Insurance
Travel insurance will protect you against illness, injury, theft, and cancellations. It’s comprehensive protection in case anything goes wrong. I never go on a trip without it as I’ve had to use it many times in the past. My favorite companies that offer the best service and value are:

Safety Wing (for everyone below 70)

להבטיח את הטיול שלי (לאלה מעל גיל 70)

Medjet (for additional repatriation coverage)

Looking for the best companies to save money With?
Check out my resource page for the best c

סמוך לקו החוף המערבי של אפריקה שוכן הארכיפלג בצורת חץ של קייפ ורדה, הכולל תערובת של פסגות משוגעות, חופים שלווים, כמו גם עיירות תרבותיות כמו מינדלו, שמלאות של מסעדות, ברים, כמו גם בתי קפה. בין אם אתם פונים ממש כאן כדי לחולל את עונת החורף ובין אם אתה ממש אחרי כיף באי, יש הרבה מה לעשות כמו גם למצוא בקייפ ורדה. כאן יש כמה דברים שלא תרצו להחמיץ עליהם.

מה מכוסה במדריך זה?

1. התקן fogo
2. סנטו אנטו
3. בואה ויסטה
4. מינדלו
5. Cidade Velha

הצעות נוספות ב- YouTube ⬇️⬇️⬇️

1. התקן fogo

בלב קייפ ורדה שוכן החלק העליון הגעשי של הר פוגו, המגדל 2829 מ ‘מעל המים הסובבים. מבקרים פרטיים יכולים לשכור מדריך לטייל בגדות הר הגעש כמו גם לקחת את הוויסטה הפנורמית של הסביבה מפיו. הטיול לוקח בין שלוש כמו גם ארבע שעות, כמו גם עובר בעיקר מעל סלע רופף כמו גם סינדרס.

2. סנטו אנטו

גן העדן הטרופי של האי השני בגודלו של קייפ ורדה, סנטה אנטאו הוא אחת האטרקציות הגדולות באזור, בית הנוף המדהים כמו גם הנוקב שלו לתערובת של עמקים עשירים, ערוצים תלולים, מפלים, כמו גם צוקים סלעיים, שכולם מציעים כמה מהטרקים היפים והמענגים ביותר שיש לאפריקה להציע.

אזורי הנוסעים הטובים ביותר בכף ורדה

3. בואה ויסטה

אי קטן יותר זה מציע למבקרים עם תחושה מערבית אפריקאית הרבה יותר קונבנציונאלית. עם זאת, לא הכל רק דיונות חול לבנות, Boa Vista כולל כמה מהאתרי החוף הטובים ביותר בקייפ ורדה, כמו גם יעד עיקרי לכל מי שחושב על גלישת רוח כמו גם על עפיפון.

4. מינדלו

עיירת הנמל מינדלו היא בירת תרבותי קייפ ורדה כמו גם חיי הלילה, כמו גם רחובות אבן המרוצפים שלה, מרופדים בבניינים צבעוניים, כמו גם ברים כמו גם מסעדות שלעתים קרובות מנגנות מוזיקה אזורית קונבנציונאלית. תוכלו להבין במהירות מדוע העיירה המקסימה הזו היא בית ידוע ביותר מבין אמני הכף, סופרים, כמו גם מוזיקאים.

5. Cidade Velha

ממוקם בערך 15 ק”מ מפראיה באי סנטיאגו, Cidade Velha משווה לעיר העתיקה, כמו גם בצדק, מכיוון שהעיירה הזו הייתה הראשונה שהוסדרה בארכיפלג בשנת 1462. כיום העיר היא מורשת עולמית של אונסק”ו האתר, כמו גם עדיין ביתי מספר אתרים המתאימים לתוך מאה שנים בערך מיום הקמתו, ממנזר סאו פרנסיסקו כמו גם הכנסייה, ועד לצד צוק פורטלה דה סאו פיליפה.

עם כל הפאר הנפלא שנפרש על איי קייפ ורדה, יש ספציפית להיות פעילויות כמו גם נופים שיספקו את כולם.

הצעות נוספות ב- YouTube ⬇️⬇️⬇️

אין פוסטים קשורים.

החלום האמריקני פירושו חירות, שוויון מקריות כמו גם חיים משגשגים שנולדו מעבודה קשה אמיתית. עם זאת היכן נוכל לגלות סוג הרבה יותר קונקרטי של אידיאל אמריקאי עליון זה? משהו פשוט יותר. משהו טעים יותר. משהו שאנחנו יכולים לשקוע את השיניים שלנו אליו.

עם יסודותיה בחוקה האמריקאית כמו גם בהצהרת העצמאות, כמו גם שטבעו על ידי הסופר הבולט כמו גם ההיסטוריון ג’יימס טרוסלו אדמס, החלום האמריקני הוא אתוס בעל אופקים גבוהים.

אבל מה האמת – התוצאה של החלום האמריקני? האם זה באמת גדר הכספים הלבנה המועילה? או שאנחנו יכולים לגלות את האידיאולוגיה הזו בכל פינת רחוב בכל עיר במדינה?

אם כן, איך זה נראה?

אולי החלום האמריקני קל כמו נקניק עור עורב שנחטב לחמנייה לבנה רכה שנחנקת בצהוב בהיר כמו גם ברוטב אדום.

חירות בצורה אכילה.

החלום האמריקני כמו גם ההיסטוריה של הנקניקיה

בימינו נקניקיות נקבות בכל מקום – לא רק באמריקה ברחבי העולם, עם מדינות רבות כמו גם תרבויות שמניחות את ידיתן לחטיף הנקניקיות הזה. הרבה יותר על זה אחר כך.

אבל בארצות הברית, נקניקיות התקדם מערבה והשאיר שביל פירור לחם בזמן שהוא עבר. להלן מבט על החוף המזרחי, מערב התיכון כמו גם קו החוף המערבי מפתח את האייקון הכל אמריקני זה.

האם זה יכול להיות פאי התפוחים הטוב ביותר באמריקה?

טיול דרכים אמריקאי – סן דייגו לווגאס … הדרך הארוכה

העיר ניו יורק – שם הכל התחיל

בקיץ 1867, זמן קצר לאחר מלחמת האזרחים האמריקאית, פתח המהגרה הגרמנית צ’ארלס ל פלטמן את דוכן הנקניקיות שלו באי קוני, וכן הציע את ‘קוני איי אדום הוטס’ להמונים שנהנה מרוח הים מול קו החוף של מנהטן.

אלה היו ‘הנקניקיות’ הראשונות לחיך של גרייס אמריקה, כמו גם בגובהו, של Felsman עשוי לארוחה בסביבות 40,000 חמות אדומות ביום!

העמידה בשנים הפכה למשהו של מלחמת נקניקיות כאשר עובד לשעבר-נתן Handwerker-התחיל את ‘נתן’ בתחרות ישירה, שבסופו של דבר הוציאה את פלטמן מחוץ לעסק.

עם זאת, בזכות תחיית המתכון המקורי של ה- Fersman, שני המותגים חוזרים כעת לחברה באי קוני איילנד … כמו גם בסופרמרקטים בכל מקום.

באדיבות עמוד הפייסבוק של Fistman’s של קוני איילנד

אתה יכול לבדוק את הסיפור המעניין המלא של Fistman ממש כאן מסיפור BBC שהוא חלק מסדרת השורשים התרבותיים שלהם.

עיין במדריך הראשון של הטיימר שלנו לניו יורק

סגנון המערב התיכון עם הכלב של שיקגו

נקניקיות בסגנון שיקגו שונה למדי מכל סוג אחר שתגלה במדינות. כמובן, יש נקניק פרנקפורטר בשר בקר עבה בלחמניה, אולם בדרך כלל הלחמניה נמצאת בזרעי פרג.

יחד עם הנקניק, אתה צריך להיות בעל בצל לבן, חרדל צהוב, עגבנייה נפלאה ומוארת לסביבה, עגבנייה חתוכה, “פלפל ספורט” טנגי וכן פרוסת חמוצים ארוכה של טריז. זה די מתמודד, עם זאת אין ספק בדיוק כמה זה טעים.

גילינו את הגרפיקה המצטיינת הזו בראש מגדל וויליס, שיקגו

פורטילו – ארגון שיקאגולנד – משרת נקניק כמו זה למעלה מ- 80 שנה.

בשנת 1939, בעוד שלסמן כמו גם של נתן היו בעיצומם של ‘קרב הבנג’רס’ שלהם, דיק פורטילו לשעבר-ימי הקים משאית נקניקית שכינה ‘בית הכלבים’ בפארק הבית הנופש, אילינוי.

פורטילו העביר את חברת נקניקיותיו בחזרה לעיר הולדתו שיקגו בשנת 1963. כעת יש בערך 60 מסעדות בארצות הברית, כמו גם הן מציעות מגוון משמעותי של אוכל, ולא רק נקניקיות.

עיין במדריך הדרוש שלנו לשיקגו

רק ב- LA – Pink’s Star Hotcog

בערך באותו זמן בדיוק שדיק פורטילו פתח את בית כלביו באילינוי, מר פול פינק הרים את המכסה בפעם הראשונה על העגלה של Hotkog שלו בלוס אנג’לס.

למעלה משמונה עשורים לאחר מכן, העגלה נעלמה, אולם החנות ורוד החליפה אותה בשנת 1946 עדיין נמצאת שם. מכירת נקניקיות בגודל יתר שנחנקו בטחון החריף הקנייני של הוורוד, כולם נוגעים לפינק בהוליווד לטעום מכלבי הצ’ילי הידועים שלהם.

כמו כן יש להם מגוון משמעותי של נקניקיות כמו גם כלבי צ’ילי אצל פינק-מגוון שגדל תמיד. תוספות חדשות לוקחות את שמו של הכוכב שרכש אותן. כמו כלב רוזי אודונל לונג איילנד 9 “כמו גם הכלב המתובל של אוזי הם לכבוד בהתאמה של הקומיקאי כמו גם הזמר.

אחרים מפורסמים לשפים מפורסמים שונים כמו גם לשחקנים כמו קרל ריינר, פט מוריסון כמו גם מרלון ברנדו.

אבל בסגנון LA True, הכלבים האלה הם משמעותיים כמו גם לגמרי מעל החלק העליון. הם גם אוכלים חובה בזמן שאתה בסוצאל.

10 חלומות אוכל חוזרים על ארה”ב

נקניקיות נקניקיות במקום אחר – כמו גם ‘נקניק דמוקרטיה’ האוסטרלי

נקניקיות תפסו לא רק את היצירתיות האמריקאית עם זאת זו של העולם כולו. די לכל ארה”ב מפרטת וריאציה משלה, כמו שברכהאני כמו שמדינות רבות יש גם ידית משלהן לכלב ‘הצנוע’.

מה עם אוסטרליה?

באוסטרליה אין לנו את נקניקיות. כלומר, אנחנו יכולים לרכוש אותם כאן, עם זאת הם לא סימן מים תרבותי עבורנו.

במקום זאת, יש לנו את הרוח הנקניקית.

הסימן החברתי הלא שגרתי הזה אולי אין את השושלת ההיסטורית של Fistman’s או Portillo’s או Pink’s, אולם הטוב שלי הוא אייקון של הגרסה של אוסטרליה עצמה לחלום האמריקני: Mateship.

במיטבו הקל, סניף נקניקיות הוא נופש שנשרף שנשרף היטב על מצע של בצל בגריל כמו גם מאוזן על גיליון יחיד של לחם כריך לבן רך. רטבים משמשים בצורה נאותה כמו גם באופן דיסקרטי על ידי משתמש הקצה.

אבל סחרחורת נקניקית עוסקת בחטיפה כמו גם בצל. הלחם הוא פשוט רכב, או כדברי הקומיקאי איוון אריסטגויטה:

“הלחם הוא רק סרוויטה שאתה יכול לאכול.”

לניתוח מלא מבדר במיוחד של הישות הלאומית האמיתית הזו, בדוק את הפודקאסט הזה של ABC על ‘ההיסטוריה הבלתי מורשית של סחרחורת הנקניק’.

מחצרות אחוריות ועד בונינינג ועד הכניסה ועד סקרים (כן, ראשי ממשלה נבחרים על בסיס בדיוק כיצד הם אוכלים את שלהם), נקניק הדמוקרטיה הוא חלק גדול מהתרבות האוסי שלנו.